תפילה לדרך

תפילה לדרך

מנהג החסידים לומר בתור סגולה  וגם תפילה לדרך את פרשת וישלח במוצאי שבת – כשיוצאים לדרך באותו השבוע. ראה בסוף הדף – פרשת וישלח מנוקד : ספר דרך הישר (דף ז' ע"ב)

היוצא לדרך יאמר תפילה לדרך בכל פעם הפסוק:

וְיָֽרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי, וְהִשְׁתַּֽחֲווּ לִי, לֵאמֹר צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ, וְאַֽחֲרֵי כֵן אֵצֵא: (שמות  פרק – יא, ח).

יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותי שתשלח לי שרים הקדושים היוצאים מזה הפסוק, שילכו עמי בכל דרכי ויצילו אותי מכל אורבים וליסטים, ומכל פורעניות המתרגשות ובאות לעולם, ויחתמו כל השונאים והצוררים בשם רזא דאל שדי שאמר לעולמו די, שלא יוכלו לשלוט בי כל אויבי לרעה, אמן סלה נצח: (הובא בקיצור השל"ה מהדו"ב דף ל"ט ע"א ובספר שבט מוסר פרק לא).

ספר קיצור השל"ה (מהדו"ב דף לט ע"א) : כשיוצא לדרך יאמר עקידת יצחק כולה בכוונת הלב, ואח"כ יאמר זה:

כשם שאברהם בעל החסד עקד את יצחק שהוא גבורה, כך השם יתברך יעקוד כל שונאי ואויבי ומקטרגים מעלי ומעל כל ישראל, אמן.

תפילה לדרך

מנהג החסידים לומר פרשת וישלח במוצאי שבת – כשיוצאים לדרך באותו השבוע:

וַיִשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם: וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ: וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ: וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְהֹוָה הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ: קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים: וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב: וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו: עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים: גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה: וַיִּתֵּן בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר: וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָּשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וִשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ: וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ: וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ: וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי: וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה: וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק: וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ: וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי: וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ: עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה: וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת: וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים: וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו: וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ: וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ: וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ: וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ: וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי: וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי: קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח: וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן: יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה: וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי: וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה: וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת: וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר: וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה: וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

ספר המידות – אות דרך

תמרורים

ספר המידות – אות דרך

כמה סגולות ועניינים חשובים על תפילת הדרך / ברכת הדרך

מספר המידות לרבי נחמן מברסלב,

לדעת איך להתברך בדרך צליחה !

א. מִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲבֹר עַל הַיָּם (מי שמפליג בספינה או טס מעל הים), יוֹלִיךְ עִמּוֹ אֵיזֶה צִפּוֹר וְאֵיזֶה דַּג הַיָּם, וְזֶה סְגֻלָּה לַעֲבֹר אֶת הַיָּם בְּשָׁלוֹם.

ב. וּמִי שֶׁמְּשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּשִׂמְחַת חָתָן וְכַלָּה, כְּשֶׁיוֹצְאִין מִן הַחֻפָּה, אֵינוֹ נִזּוֹק בַּדֶּרֶךְ.

ג. בְּשָׁעָה שֶׁבַּעֲלֵי – עֲגָלָה מַטְרִיחִין אֶת עַצְמָן בַּעֲגָלָה וּבְסוּסִים תִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ.

ד. סְגֻלָּה לְמִי שֶׁהוֹלֵךְ עַל הַיָּם, יִשָּׂא עִמּוֹ סִיד וְיִנָּצֵל.

ה. מִי שֶׁמֵּכִין פַּרְנָסָה לַצַּדִּיקִים, מֻבְטָח שֶׁיִּשְׁמֹר אוֹתוֹ הַשֵּׁם הֵן בַּדֶּרֶךְ הֵן בַּיָּם.

ו. מִי שֶׁרוֹכֵב עַל סוּס (או נוסע ברכב), יוֹלִיךְ עִמּוֹ "הוֹשַׁעְנוֹת".

ז. כְּשֶׁתִּרְצֶה לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ, תְּקַשֵּׁר אֶת עַצְמְךָ קֹדֶם בְּמִדַּת הַבִּטָּחוֹן, וְעַל-יְדֵי-זֶה לֹא יִגֹּף רַגְלֶךָ.

ח. כְּשֶׁתֵּלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, תִּתֵּן קֹדֶם לִצְדָקָה.

ט. כָּל הַדְּרָכִים שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ בָּהֵן הַכֹּל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהֵם רְצוֹן הַשֵּׁם. אֲבָל אֵין לְךָ אָדָם שֶׁיָּבִין אֶת דַּרְכּוֹ אֶלָּא מִי שֶׁהוּא עָנָו.

י. כְּשֶׁתִּשָּׂא אֶצְלְךָ אֲבָנִים הַנִּמְצָאִים עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה, תִּנָּצֵל מֵחַיּוֹת רָעוֹת.

יא תְּפִלָּה שֶׁל יוֹנָה הַנָּבִיא הִיא סְגֻלָּה לוֹמַר עַל הַיָּם.

יב. עַל-יְדֵי לְוָיָה הָאָדָם נִשְׁמָר מִכָּל הֶזֵּק בַּדֶּרֶךְ.

יג. מִי שֶׁאֵין לוֹ לְוָיָה, יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה.

יד. הָאָדָם קוֹנֶה מְקוֹם הִלּוּכוֹ.

חלק שני

א. עַל-יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים גּוֹרְמִין, שֶׁהַקָּדוֹשׁ – בָּרוּךְ-הוּא מַזְמִין מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת שֶׁלּוֹמְדִים בֶּאֱמוּנָה.

ב. גַּם גּוֹרְמִין שֶׁנִּתְתַּקְּנִים הַדְּרָכִים מִמִּכְּשֶׁוֹלוֹת.

ג. סַכָּנַת הַדְּרָכִים בָּא עַל-יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית, וְסִימָן לַדָּבָר: "אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ" וְכוּ'.

ד. עַל-יְדֵי נְסִיעַת הַדְּרָכִים הָאָדָם נַעֲשֶׂה מֵבִין.

ה. בְּלַיְלָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ פַּחַד בִּשְׁעַת שֵׁנָה, אַל תֵּלֵךְ בַּדֶּרֶךְ בַּיּוֹם.

ו. הַדְּרָכִים מְבִיאִים אֶת הָאָדָם לְלָשׁוֹן הָרָע, עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי-עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכַת-דָּמִים, וְאֵלּוּ הָעֲבֵרוֹת מַפְסִידִין אֶת הַפַּרְנָסָה.

ז. הַפְּסִיעָה גַסָּה מְבַלְבֶּלֶת אֶת הַמַּחֲשָׁבָה מִלְּעַיֵּן.

תפילת הדרך על פי הקבלה

תפילת הדרך על פי הקבלה

מאמר זה יסביר בקצרה את סוד כוונת תפילת הדרך והפסוקים שאומרים לשמירה בדרך על פי הקבלה.

בחיי מוהר"ן – נסיעתו לארץ ישראל, קצה ענה ואמר רבי נחמן מברסלב:

בודאי כל מה שנעשה בעולם, אפילו מה שנעשה בין האמות, וכל הנהגת מהלכם, ומלבושיהם, הכל כאשר לכל, בודאי אין שום דבר נעשה בעולם לבטלה חס ושלום (רק כל דבר יש לו איזה שורש).

ואפילו מי שאינו יודע מה נעשה בעולם, אעפ"כ כשזוכה לעשות רצון הבורא יתברך – בודאי הוא טוב מאד, אשרי לו.

וצריכין לבקש מהשם יתברך שיזכה לכוון רצונו יתברך לעשות רק מה שהוא יתברך חפץ,

אבל כשזוכין שמתנוצץ לו הארה, וזוכה לדעת מה הוא עושה – אזי טוב לו ביותר, שנפתחו לו כל השמים וכל החכמות. והשם יתברך מראה לו מה הוא עושה בבחינת (יחזקאל א) "נפתחו השמים ואראה מראות אלקים" – ראשי תיבת אמונה. שנפתחין לו כל השמים, וכל החכמות, והשכליים, וזוכה לראות מראות אלקים, הינו שאלקים מראה לו מה שהוא עושה בעולם. כי על ידי החכמה בעצמה שנפתח לו, על ידי זה נפתחים השמים כי (תהלים ק"ד): "כולם בחכמה עשית".

ואז כשזוכה לראות מה שהוא עושה בעולם, אזי בודאי השם יתברך שומרו מלהכשל חס ושלום.
וזה בחינת (דניאל י"ב): "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע", כי על ידי השכל והחכמה שמתנוצץ ומזהיר על ידי זה נפתחין השמים והרקיעין – כי כולם בחכמה עשית כו'.

ואזי כשמזהיר ומתנוצץ השכל ונפתחין הרקיעין בחינת והמשכילים יזהירו וכו', ואז הוא יודע מה הוא עושה, ואז הוא נשמר ממכשול חס ושלום כנ"ל.

תפילת הדרך על פי קבלה

וזהו בחינת האותיות של ראשי תבות של זה הפסוק ו'המשכילים י'זהירו כ'זוהר ה'רקיע שהם ראשי תבות יוה"ך, שזה בחינת השם הקדוש המסגל לשמירה (עיין פסוקי סגולה לומר אחרי תפילת הדרך).

כי על ידי בחינת והמשכילים יזהירו, על ידי זה הוא נשמר ממכשול כנ"ל, שזה בחינת שם הנ"ל שהוא שמירה להולכי דרך מגזלן ורוצח כמובא אצל תפלת הדרך. והוא יוצא מהפסוק (תהלים צ"א): "כ'י מלאכי'ו יצו'ה ל'ך" שסופי תבות יוה"ך כמובא שם.

קישורים נוספים : תפילת הדרך ברסלב (מליקוטי תפילות לרבי נתן מברסלב).

 

הלכות תפילת הדרך – עיונים בהלכה

וקָנֶה לך חבר-חלק אורח חיים-סימן סב

בדין שיעור פרסה גבי תפלת הדרך וברכת הגומל

תפילת הדרך אינה רק הדאגה לשמירה מסכנה, אלא רשות ושיתוף השכינה ביציאה לדרך ובקשה לשלמות הדרך.

והיא מגמרא ערוכה במסכת ברכות (כט.) דאיתא התם, אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא לא תרתח ולא תחטי לא תרוי ולא תחטי וכשאתה יוצא לדרך הימלך בקונך וצא. מאי הימלך בקונך וצא, אמר רבי יעקב אמר רב חסדא זאת תפילת –הדרך ואמר רבי יעקב אמר רב חסדא כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפילת הדרך, מאי תפילת הדרך : יהי רצון ה' אלוקי שתוליכיני לשלום ותצעידני לשלום ותסמכיני לשלום ותציליני מכף כל אויב ואורב בדרך ותשלח ברכה במעשי ידי ותתני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי בא"י שומע תפילה וכ"ו אימת מצלי אמר רבי יעקב אמר רב חסדא עד פרסה. עכ"ל הגמרא.

לאור האמור יוצא איפוא שהמודד של שיעור פרסה בשיעור הדרך שמחייב בתפילת הדרך, לאו דווקא הסיכון של אויב ואורב אלא סכנה כללית ובדידות בגלל יציאה מהשיגרה והחברה ואם כן יש לברך ברכת הגומל ותפילת הדרך בשם ומלכות אם יש מרחק פרסה ואפילו שבזמן הוא קצר.

סעי' ד' – תפלת הדרך אומרה בלשון רבים, ואם אפשר יעמוד מלילך כשיאמרנה, ואם היה רכוב לא צריך לרדת.

כתב הטור מגמ' ברכות כט: היוצא לדרך יתפלל תפלת הדרך וזה נוסחה יר"מ ה' או"א שתוליכנו לשלום ותסעידנו לשלום ותסמכנו לשלום ותביאנו למחוז חפצנו לשלום ותצילנו מכף כל אויב ואורב בדרך ותננו לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואנו כי אתה שומע תפלות עמך ישראל ברחמים בא"י שומע תפלה וצ"ל בלשון רבים ומעומד. וכתב הב"י מה שכתב הטור שאומרה מעומד הוא בגמ' שם ל. והיכי מצלי לה רב חסדא אמר מעומד רב ששת אמר אפילו מהלך רב חסדא ורב ששת הוו אזלי באורחא קם רב חסדא וקא מצלי אמר ליה רב ששת לשמעיה מאי קא עביד רב חסדא אמר ליה קאי ומצלי א"ל אוקמן נמי ואצלי מהיות טוב אל תקרא רע ופירש רש"י הואיל ואני יכול להתפלל מעומד שהרי חבורתי עומדת לא אקרא רע להתפלל מהלך ואע"פ שמותר וכתבו הרי"ף (כ:) והרא"ש (פ"ד סי' יח) וכדברי רב חסדא עדיף טפי דהא רב ששת נמי קאי ומצלי: וכתב הב"י שהרי"ף והרא"ש לא אמרו דרב חסדא עדיף טפי אלא בדאפשר ליה כגון שבני חבורתו ממתינים לו וכעובדא דרב חסדא ורב ששת ומשום מהיות טוב אל תקרא רע אבל מן הדין סגי ליה במהלך וכדרב ששת: כתב ה"ר יונה בפרק תפילת השחר (שם ד"ה ובתפלת יוצא לדרך) בתפילת יוצא לדרך נחלקו המפרשים יש אומרים שאם היה רכוב אין צריך לירד דלא עדיפא מתפילת י"ח דאמרינן דלא ירד ויש אומרים שיתכן לומר דבתפילת י"ח דצריכה כוונה יותר אמרו שלא ירד לפי שאין דעתו מיושבת עליו אבל בתפילה זו שאינה צריכה כוונה כל כך צריך לירד עכ"ל וסברא ראשונה נראית יותר:

וכ"פ מרן היוצא לדרך, יתפלל: יר"מ ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום וכו', וצריך לאמרה בלשון רבים, ואם אפשר יעמוד מלילך כשיאמרנה, ואם היה רוכב אין צריך לירד.

וכתב המ"ב (ס"ק יז') אומר שתולכני לשלום וכן הנפטר מחבירו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום וכשנפטר מן המת יאמר בשלום ולא לשלום. והטעם ע' סוף ברכות בע"י בהכותב ובמהרש"א:

עוד כתב (ס"ק יח') בדיעבד אם אמר כל הנוסח בלשון יחיד יצא.

עוד כתב (ס"ק יט') צריך לומר כל הנוסח של תפלת הדרך בלשון רבים, שמתוך כך תפילתו נשמעת יותר. ובשם ספר הקנה כתבו דמילת ותנני לחן יאמר בלשון יחיד . (ובהלכה ברורה אות ט' כתב יש אומרים שעל פי הסוד יאמר ותנני לחן אולם ברוב המקומות נהגו לומר בלשון רבים ותננו לחן או ותתננו לחן).

עוד כתב (ס"ק כ') שדוקא בתפילה הקבועה לרבים צריך לומר בלשון רבים אבל כשאדם רוצה לבקש איזה בקשה בעד עצמו אין צריך להתפלל בלשון רבים. ויעסוק בתורה בדרך וכבר אמרו המהלך בדרך ומפנה לבו לבטלה מתחייב בנפשו אבל לא יעיין בהלכה דילמא אתי לאיטרודי. [תענית דף יו"ד] וכתב המ"א ואפשר דביושב בעגלה ואיש אחר מנהיג הסוסים שרי אפילו עיון. עוד משמע בגמרא דהמהלך בדרך צריך להרעיב עצמו מעט כי השביעה קשה אז למעיים מפני טורח הדרך. ויזהר כל אדם שיהיה לו פת אפילו הולך במקום קרוב ובמקום דשכיח פת כי כמה פעמים שיקרה מקרות ר"ל בדרך ונכון לכל יר"ש בעת יציאתו לדרך שיקח עמו הטלית ותפילין שלו אפילו הוא נוסע למקום קרוב ודעתו לחזור היום פן יקרה איזה מקרה ויתבטל ממצוה ובעו"ה יש עוברי דרכים שאין לוקחין עמן אפילו תפילין וסומכין עצמן שבדרך ישאלו מאחרים ועונם גדול כי הרבה פעמים מצוי שעי"ז עוברים מן ק"ש ותפלה כשממתינים עד שיזדמן להם. ועוד שלוקחין תפילין ממה שבא בידם ואין מקפידים אם הקשר של ראש הוא לפי מידתו או לא:

עוד כתב (ס"ק כב') שאם אפשר לו לעמוד מלילך כשיאמרנו כגון שממתינים לו יעמוד. אך אם עיכוב עמידתו יטרידו מותר לומר במהלך או במיושב:

עוד כתב (ס"ק כג') מה שכתב מרן שלא צריך לרדת מהבמה כיון שירידתו ועלייתו טורדתו אלא יעמיד הבהמה מלילך אם אפשר לו שאם ירכוב הרי הוא כמהלך וה"ה ליושב בעגלה שא"צ לירד אלא להעמיד הסוסים אם אפשר לו:

(וכתב בהלכה ברורה אות יא' שכן הדין בנוסע במכונית לא צריך לעצור המכונית, רק מידת חסידות לעצור המכונית בצד הדרך, ולא צריך לרדת ממנה. אבל אם נוסע באוטובוס או ברכבת טוב שיעמוד בשעה שאומר תפילת הדרך).

סעי' ה' – אומר תפילת הדרך פעם אחת ביום אפילו כשעושה חניית בניים בעיר. ואם חשב ללון בלילה ונמלך חוזר ואומרה.

כתב הטור ואין צריך לומר אותה אלא פעם אחת ביום אפילו אם ינוח בעיר באמצע היום. וכתב הב"י שכן כתב הכל בו בסימן פ"ז (נו:) בשם הר"מ (תשב"ץ קטן סי' רמב) וכתב עוד (שם) אבל אם דעתו ללון בעיר ואח"כ נמלך בו ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת:

וכ"פ מרן אין לומר אותה אלא פעם אחת ביום, אפי' אם ינוח בעיר באמצע היום, אבל אם דעתו ללון בעיר ואחר כך נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו, צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת.

וכתב המ"ב (ס"ק כד') אפילו שעדין לא סיים את הדרך ולא הגיע למחוז חפצו צריך לומר תפלת הדרך בכל יום שהולך בדרך.

עוד כתב (ס"ק כו') שאם עודנו בדרך ונח בלילה מעט באיזה מקום וממשיך לנסוע בלילה, בבוקר יאמר תפלת הדרך בלא חתימה, ואם ישן בקביעות באושפיזא יאמרנה עם חתימה . (וכ"כ בהלכה ברורה אות יב' אם אינו לן בעיר כדרכו, וכגון שנוסע באניה או רכבת כמה ימים, בתחילת דרכו יאמרנה עם חתימה ובשאר ימים יאמרנה בלא חתימה).

ובביה"ל (ד"ה צריך לחזור) כתב שלדעת הגר"א שדין תפלת הדרך דומה לברכות התורה לכן אם לן בלילה בקביעות ומשכים להמשיך בדרכו קודם שיאיר היום יאמר תפלת הדרך אף שעדיין לא האיר היום. אבל לפמ"ג לא יאמרנה עד שיאיר היום. וכתב הביה"ל שאם יזדמן שלא יוכל לומר כשיאיר היום כגון שיהיה אז סמוך לפרסה לביתו מוטב שיאמרנה קודם שהאיר היום כנלענ"ד לכאורה: (וכ"כ בהלכה ברורה אות יב').

סעי' ו' – ישתדל לאמר תפלת הדרך אחר איזה ברכה כדי שתהיה ברכה הסמוכה לחברתה.

כתב הטור מתוספות פסחים קד: ד"ה כל, ומה שאינה פותחת בברוך פר"י לפי שאינה אלא תפלה בעלמא שמתפלל להקב"ה שיוליכנו לשלום ואינה כברכת הנהנין ולא כברכות שתקנו על שם המאורע אלא בקשת רחמים ומפני שיש בה אריכת דברים חותמין בה בברוך והר"מ מרוטנבורק כשהיה יוצא לדרך בבקר היה אומרה אחר יהי רצון כדי להסמיכה לברכת גומל חסדים ותהיה ברכה סמוכה לחבירתה. וכתב הב"י זה לשון הכל בו בסימן פ"ז שאלו אל הר"מ נ"ע למה תפילת הדרך חותמת בברוך הואיל ואינה פותחת בברוך והשיב שהוא סומך אותה לעולם לאחת מן הברכות הפותחות בברוך כגון לאחת מאותן ברכות דאשר נתן לשכוי בינה ע"כ. וה"ר יונה כתב בריש ברכות (א. ד"ה אלא) דטעמא משום דכל ברכה שבמקומה היא סמוכה לחברתה כשאומר אותה בפני עצמה אומרה כמו שהיא במקומה שחותמת ואינה פותחת ותפילת הדרך נמי כיון שבתפילת י"ח ברכות שומע תפילה סמוכה לחברתה אם עכשיו אינה סמוכה לחברתה לא חיישינן להכי:

וכ"פ מרן הר"מ מרוטנבורג, כשהיה יוצא לדרך בבקר היה אומרה אחר יהי רצון כדי להסמיכה לברכת הגומל חסדים ותהיה ברכה הסמוכה לחברתה.

וכתב המ"ב (ס"ק כז') שהר"מ מרוטנבורק שהיה מסמיך את תפלת הדרך לברכות השחר צריך לומר שזה באופן שהיה יוצא לדרך קודם התפלה, שהרי צריך לומר את תפלת הדרך כשהוא בדרך.

עוד כתב (ס"ק כח') ואם הולך באמצע היום יסמיכה לברכה אחרת כגון שיאכל או ישתה איזה דבר ויברך ברכה אחרונה או יטיל מים ויאמר אשר יצר ובמקום שאין יכול לעשות כ"ז כגון שאין לו על מה לברך וגם הוא יושב בעגלה בין אנשים ואינם רוצים להמתין עליו עד שירד ויעלה אעפ"כ מותר לומר תפה"ד דכמה ראשונים סוברים דתפה"ד אין צריכה שתהיה סמוכה לחברתה עיין בטור וב"י נוהגין ליטול רשות מהגדולים ומתברכים כשהולכים בדרך. ויש סמך ממ"ש חז"ל נמלכין בסנהדרין ופרש"י נטלו רשות כדי שיתפללו עליהם. ויכנס בכי טוב ויצא בכי טוב והיינו בשחרית בנץ החמה ובערבית תחילת השקיעה דשמא יפול באחת הפחתים וע"כ כשהוא סמוך לעירו שהוא יודע להזהר שם מהפחתים יכול לילך שם בלילה אם אינו הולך יחידי שאין לחוש למזיקים:

סעי' ז' – אומרה אחר שיצא מהעיר, ואם לא אמרה והגיע תוך פרסה סמוך לעיר יאמרנה בלא ברכה, וכן אם כל הדרך פחותה מפרסה יאמרנה בלא ברכה.

בברכות ל. אימת מצלי אמר רב חסדא משעה שאחז בדרך ועד כמה אמר רב חסדא עד פרסה ופירש רש"י ועד כמה זמנה להתפלל עד פרסה אבל לא לאחר שהלך פרסה ובה"ג (ברכות סוף פ"ד) מפרש עד כמה יבקש לילך שיהא צריך להתפלל עד פרסה אפילו אין לו לילך אלא עד פרסה אבל דרך פחות מפרסה אין צריך להתפלל תפילה זו וכתב הרא"ש (סי' יח) ונראה פירוש הלכות גדולות עיקר אם יש לו עדיין ללכת הרבה למה לא יברך אבל כשיש לו ללכת פחות מפרסה בקרוב לעיר לא הוי מקום סכנה ואין צריך לברך וה"ר יונה (כ: דיבור ראשון) כתב שהפירוש הנכון הוא דעד כמה הוי אחיזת הדרך להתפלל אותה לכתחלה לאחר שיצא מן העיר בתוך הפרסה הראשונה ואם שכח ולא אמר אותה בתוך הראשונה אומר אותה אחר כך על מה שיש לו ללכת כל זמן שרב ממנו הדרך עד שיתקרב למקום שהולך: והטור כתב כפירוש בה"ג והרא"ש, ויש לומר אותה שהחזיק בדרך ואין לאומרה אלא א"כ יש לו לילך פרסה אבל בפחות מפרסה לא יחתום בברוך ואם שכח מלאומרה יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה משם ואילך יאמר אותה בלא ברכה. וכתב הב"י מה שכתב הטור שבפחות מפרסה וכן אם נכנס תוך פרסה סמוך לעיר יאמרנה בלא ברכה. כן כתבו הכל בו והגמ"י בשם סמ"ק. (והגם שהכל בו והסמ"ק פרשו כרש"י שרק בפרסה הראשונה אומרה בברכה ואחר פרסה יאמרנה בלא שם ומלכות, עכ"פ למדנו שמה שאמרה הגמ' עד פרסה אומרה הכונה אומרה בשם ומלכות, ובלא שם ומלכות יכול לאומרה בכל אופן).

עוד כתב הב"י כתב ה"ר יונה (כ: דיבור ראשון) שיש מקשים על פירוש בה"ג דבדרך פחות מפרסה אינו צריך להתפלל תפילה זו מדאמרינן בירושלמי (ברכות פ"ד ה"ד) כל הדרכים בחזקת סכנה ותירץ דאפשר דההיא דירושלמי לא בקרוב לעיר מיירי אלא בהולך בדרך בין הכפרים שהכל הוא בחזקת סכנה: (ולפי"ז לכאורה בימינו שהכבישים הבין עירוניים בחזקת סכנה לא שנא סמוך לעיר לא שנא רחוק מהעיר, הוי כהולך בין הכפרים שהכל הוא בחזקת סכנה ויצטרך לברך אף פחות מפרסה. ואולי צ"ל שהתקנה היתה לברך רק במקום סכנת ליסטים וחיות רעות שהיא רק בפרסה רחוק מהעיר. ויש לעיין עוד לפי מה שכתב הרא"ש שבפחות מפרסה קרוב לעיר לא הוי מקום סכנה א"כ כשהולך מעיר לעיר צריך שיהיה מרחק של שתי פרסאות ויותר כדי שיוכל להגיד תפילת הדרך בברכה, כיון שפרסה סמוך לעיר שיצא ממנה לא הוי מקום סכנה, וכן פרסה סמוך לעיר שנכנס בה לא הוי מקום סכנה, אלא רק מה שבין שתי הפרסאות אלו, ומה שכתב הטור ומרן שאין לאומרה אלא אם כן יש לו לילך פרסה. צ"ל שלא הולך לעיר אלא לכפר או שדה וכיוצ"ב. שוב אמרתי שאפשר לפרש לשון הרא"ש פחות מפרסה קרוב לעיר לא הוי מקום סכנה, פירוש לא הוי מקום חשוב מחמת גודלו כדי להצריכו תפלת הדרך, ולעולם כל שיוצא מחוץ לעיר מיד נכנס למקום סכנה, רק כדי לברך צריך שילך פרסה במקום סכנה שבזה יש יותר סיכוי שיפגע חלילה. ולפי זה מיושב מה שהקשו על בה"ג מהירושלמי דלעולם כל הדרכים בחזקת סכנה ואפילו סמוך לעיר, אבל כדי להתחייב בתפילת הדרך צריך שילך בדרך שיעור פרסה. ונ"מ כשהולך שיעור פרסה מחוץ לעיר אבל בדרך יש ישובים הקרובים לדרך שהולך בה, צריך לברך כיון שהולך מחוץ לעיר שיעור פרסה והוא מקום סכנה. ועיין בביה"ל לקמן ד"ה ואין לאמרה שנסתפק בזה).

עוד כתב הב"י והרמב"ם לא הזכיר תפילת הדרך אלא שכתב בפ"י מהלכות ברכות (הכ"ה) שכשיצא מן העיר בשלום יאמר מודה אני לפניך יי' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום וכשם שהוצאתני לשלום כך תוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמיכני לשלום ותצילני מכף אויב ואורב בדרך ע"כ ויש לתמוה למה לא הזכיר בה חתימה וגם למה לא כתב דמצלי לה משאחז בדרך עד פרסה:

וכ"פ מרן אומר אותה אחר שהחזיק בדרך; ואין לאומרה, אלא אם כן יש לו לילך פרסה, אבל פחות מפרסה לא יחתום בברוך (ולכתחלה יאמר אותה בפרסה ראשונה) (רש"י והר"י), ואם שכח מלאומרה, יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך, ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה.

וכתב המ"ב (ס"ק כט') החזיק בדרך הוא שיצא מעיבורה של עיר דהיינו שבעים אמה ומעט יותר סמוך לעיר לאחר שכבר כלו כל הבתים. והט"ז מתיר אפילו בתוך העיר אבל לא"ר ופמ"ג לא יעשה כן ובדיעבד יצא. ובאופן שיצא לדרך ולן באיזה עיר ובבוקר ממשיך בדרכו כיון שכבר החזיק בדרך יכול לומר תפלת הדרך כשממשיך את דרכו גם בתוך העיר. ועיין בסימן רל' סעי' א' שאם נכנס לכרך ולן שם ובבוקר ממשיך את דרכו כשיוצא מהכרך צריך לומר מודה אני לפניך וכו' שהוצאתני מכרך זה לשלום וכו'.

עוד כתב (ס"ק ל') דוקא אם יש לו לילך פרסה מברך כיון שפחות מפרסה בקרוב לעיר אינו מקום סכנה מן הסתם אם לא שמוחזק לן באותו מקום שהוא מקום סכנה אז יש לברך תפה"ד בכל גווני. ואין חילוק בין הולך בספינה להולך ביבשה [א"ר] ולפ"ז גם הנוסע על מסילת הברזל יש לו לברך תפה"ד אפילו אם נוסע רק פרסה . (ובהלכה ברורה אות טז' שיעור פרסה היינו שישהה בדרכו מחוץ לעיר שבעים ושתיים דקות). ולפ"ז יש לזהר לכתחילה תיכף כשמתחיל לנסוע לברך ברכת תפה"ד וכמו שכתב הרמ"א בסמוך דלכתחילה יהדר תוך פרסה ראשונה ובדיעבד יברך עד לבסוף כ"ז שיש לו עדיין פרסה אחת ליסע על המסילה: (ויש לעיין לדידן שחוששים לדעה ששיעור פרסה היינו זמן שבעים ושתיים דקות כנ"ל בהלכה ברורה, א"כ אם הגיע לתוך שבעים ושתיים דקות נסיעה לפני הכניסה לעיר נחשב שהוא פרסה סמוך לעיר שאומרה בלי ברכה. וצ"ע).

עוד כתב (ס"ק לא') פרסה היא שמונה אלפים אמה, דמיל הוא אלפים אמה ופרסה הוא ד' מילין:

עוד כתב (ס"ק לב') כיון שההולך פחות מפרסה לא אומר תפלת הדרך, לכן כשאחד בא מן הדרך בתוך פרסה מנהג העולם שלא ליתן לו שלום דאין זה מקרי בא מן הדרך דהא אין אומר תפילת הדרך:

עוד כתב (ס"ק לג') אם נכנס תוך פרסה סמוך לעיר לא אומר תפלת הדרך בברכה אפילו לא מסיים נסיעתו בכניסה לעיר, ורוצה למחר להמשיך נסיעתו מחוץ לעיר עוד כמה פרסאות. ובביה"ל (ד"ה ואין לאומרה) נסתפק באופן שהולך ונוסע ותוך כדי נסיעתו נכנס לתוך עיר או סמוך אליה בתוך פרסה, אע"פ שכל משך נסיעתו יותר מפרסה עכ"פ כשנכנס לתוך העיר או סמוך אליה לא היה במקום סכנה ואין כאן רצף של פרסה במקום סכנה, האם נצרף שני החלקים שנסע במקום סכנה ויאמרנה בברכה או לא. וצ"ע. ואם לן בעיר שנכנס אליה וממשיך דרכו למחרת ודאי שנחשבת לנסיעה חדשה וכמ"ש מרן ויאמרנה בלא ברכה.

פסוקי סגולה – לומר אחרי תפילת הדרך

תפילת הדרך

לאחר תפילת הדרך – טוב לומר פסוקים אלו כסגולה לשמירה והצלחה בדרך !

פסוקי סגולה לומר אחרי תפילת הדרך

שלוש פעמים :  וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם, מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה, וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם:

מכאן והילך אלו פסוקים של סגולות, מי שנוהג לומר לא הפסיד !

(ל' פעמים:) לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה, קִוִּיתִי יְהֹוָה לִישׁוּעָתְךָ, יְהֹוָה לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי:

(ו' פעמים:) וִיהִי נוֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

(י' פעמים:) יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:

(ה' פעמים:) הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי מִכָּל רָע, יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבוֹתַי, אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְיִדְגּוּ לָרוֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

מספר הפעמים שאומרים את הפסוקים סימן – לוי"ה.

(ג"פ:) וַיִסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב:

(ג"פ:) הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי מִכָּל רָע, יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבוֹתַי, אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְיִדְגּוּ לָרוֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

(ג"פ:) לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה, קִוִּיתִי יְהֹוָה לִישׁוּעָתְךָ, יְהֹוָה לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי:

(ג"פ:) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִינֹתִי:

(ג"פ:) יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:

(ז' פעמים:) וִיהִי נוֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

ויכוין בפסוק כ"י מלאכי"ו יצו"ה ל"ך ס"ת "יוהך" והוא שם מסוגל לשמירה:

אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה: בִּטְחוּ בַיהֹוָה עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ יְהֹוָה צוּר עוֹלָמִים: יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן. יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם: יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ. מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה: יְהֹוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ.

(ג"פ:) יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ: (ויכוין בר"ת "יב"ק"):

שִׁיר לַמַּעֲלוֹת, אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים, מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי: עֶזְרִי מֵעִם יְהֹוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ. אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ: הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן, שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל: יְהֹוָה שֹׁמְרֶךָ. יְהֹוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ: יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה. וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה: יְהֹוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע, יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ: יְהֹוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

מִגְדַּל עֹז שֵׁם יְהֹוָה בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב: בְּשֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. מִימִינִי מִיכָאֵל. וּמִשְּׂמֹאלִי גַבְרִיאֵל, וּמִלְּפָנַי אוֹרִיאֵל, וּמֵאֲחוֹרַי רְפָאֵל, וְעַל רֹאשִׁי שְׁכִינַת אֵל: (וילך לדרכו לשלום:)

סגולות לשמירה בדרך

סגולה לשמירה בדרכים עם עלה

רבי נחמן מברסלב ז"ל אמר :

הושענות חבוטים – מסוגלים לבטל הפחד (ספר המידות אות פחד סימן ט"ז).

ועוד אמר : מי שרוכב על סוס (הוא הדין לנוסע ברכב ומטוס וכד') – יוליך עמו הושענות (ספר המידות אות דרך סימן ו').

זאת אומרת כשאחד נוסע ברכב או באוניה או טס במטוס וכו', או כל נסיעה שנוסע,

טוב שיקח איתו – עלה של ערבות חבוט (בהושענה רבה),

וזה מסוגל לשמירה בדרכים (עם תפילת הדרך כמובן).

וכן מי שאין לו ילדים – יכול לקחת את העלה של ההושענות ולבשל את זה,

ושתיהם – הבעל והאשה ישתו מזה ויפקדו בזרע של קיימא.

והרמז לסגולה – כִּי הָרַגְלִין הֵם בְּחִינַת נֶצַח וָהוֹד,

שֶׁהֵם בְּחִינַת הוֹד וְהָדָר וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסָבָא הַנַּ"ל "הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ",

אִלֵּין תְּרֵי בַּדֵּי עֲרָבוֹת וְכוּ עַיֵּן שָׁם שֶׁהֵם בְּחִינַת נֶצַח וָהוֹד בְּחִינַת רַגְלִין כַּיָּדוּעַ.

ולכן כשאדם הולך ברגליו בדרך הם סגולה לשמירה והבן. (ע"פ ליקוטי מוהר"ן נד).

עוד סגולה לשמירה בדרך

מובא בליקוטי מוהר"ן רנו

שֵׁם 'אַתָּה' מְסֻגָּל עַל הַיָּם לְהַכְנִיעַ הַגַּלִּים

וְהַסּוֹד (תְּהִלִּים פ"ט)"בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם" (עיין זוהר נח סט ובמק"מ שם).

 

 

ברכת הדרך

ברכת הדרך

אלה מסעי בני ישראל… 

ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, על פי ה'. (פרשת מסעי, במדבר לג, א).

כי הנסיעות של בני ישראל עד עצם היום הזה – אינם דברים של מה בכך, וכן כל נסיעה ונסיעה של כל יחיד מבני ישראל, יש בה רזים עילאין, ותיקונים נפלאים, אשר רק יודע תעלומות – יודע בשלימות ענינם… (לא סתם חשוב להתפלל תפילת הדרך בכוונה).

הלא תראה שאמרו חז"ל במדרשם (הו"ד בליקוטי מוהר"ן קמא סי' מ בשם ספר עשרה מאמרות, ושוב בליקוטי מוהר"ן תנינא סי' סב) שמסעי בני ישראל, דהיינו הנסיעות שבני ישראל נוסעים ממקום למקום הם מכפרים על 'אלה' אלקיך ישראל (היינו 'אלה מסעי' תחת 'אלה אלקיך').

נמצא שכל הנסיעות של אדם הוא בשביל [תיקון] קילקול האמונה.

והנה בכל נסיעה יש סכנות מסויימות בכמה אופנים ובחינות, וע"כ תיקנו חכמינו ז"ל להתפלל תפילת הדרך כדי שעם ישראל  ימשיכו על עצמם ברכת הדרך בכל מעשיהם, ושיחזרו בשלום לביתם שלמים ומלאים.

ועל כן כדי שיזכה האדם להמשיך עליו ברכת הדרך – יש לתת את הדעת אכן להתפלל תפילת הדרך בכוונה, הלא תראה שיום יום הרבה אנשים יוצאים לדרך ולנסיעה בעליזות ולא חוזרים יותר הביתה רחמנא ליצלן בר מינן.

נמצא שנסיעה אינה דבר של מה בכך. ומאידך על ידי כל נסיעה נעשים תיקונים נפלאים, חלקם רואים במו עינינו מיד (וע"י עצם הנסיעה האדם מחכים ונעשה מבין ומשופשף, וכמ"ש רבינו נחמן מברסלב ז"ל בספר המידות (ערך דרך, חב' אות ד) על ידי נסיעת הדרכים – האדם נעשה מבין.), וחלקם הן נסתרים מבינתינו ולא כל אדם זוכה להשיגם, וכמ"ש רבינו נחמן מברסלב (שם ס' המידות בח"א אות ט.) וז"ל כל הדרכים שאדם הולך בהן, הכל מהשם יתברך, והם רצון ה'. אבל אין לך אדם שיבין את דרכו, אלא מי שהוא עניו.

ברכת הדרך

ועל כך ידוע מהבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו, וכו', שהקפידו לעשות איזהו תיקון בכל מקום שהגיעו, כגון לברך ברכת הנהנין (כגון ברכת שהכל) בכוונה.

(ואגב עיין בספר המידות (ערך צדיק, אות זך) וז"ל בהליכה שהולך אצל תלמיד חכם, בזה – הוא מתקן פגם שפגם בברכת הנהנין). וגם הלא לא בחינם בכל יום ויום מימי חיינו אנחנו מזכירים בקריאת שמע "ובלכתך בדרך", ועיין בספר המידות (ערך חן-אות יג) שעסק התורה בדרך נותנת חן, ובערך דרך (אות יב ויג') שע"י לויה האדם נשמר מכל היזק בדרך, ומי שאין לו לויה – יעסוק בתורה.

והנה כל זה מדובר כשמן השמים דוחפים ומזמנים לאדם נסיעה – שאין להתעקש לא לנסוע וכידוע מרבינו נחמן מברסלב ז"ל. אבל _ אין זה אומר שיש ליזום מעצמו נסיעות (ובפרט שהדבר כרוך בביטול תורה הרבה פעמים),

וצריך להתפלל על כך (לפני שמחליט אם לנסוע…) וכדאיתא בליקוטי תפילות לרבי נתן מברסלב (תפילה מ) ותוריני ותדריכני איך להתנהג בעניני הנסיעות, אם אסע ואם אחדל, ואיך ליסע ומתי ליסע ולהיכן לנסוע, וכמה אתעכב בדרכי, ותוליכני הישר בכל עת.

וכשם שהיית עם ישראל במדבר, והיו כל נסיעתם על פיך כרצונך כמ"ש על  פי ה' יחנו, ועל פי ה' יסעו, כן תרחם עלי ותהיה תמיד עמי, ותרחם עלי תמיד בכל עת שאני מוכרח לנסוע לאיזה דרך על פי רצונך הטוב שתיהיה עמי תמיד וכו' ותשיבני לשלום לביתי, שלום בגופי ובנפשי ובממוני ובתורתי. עיי"ש כל דבריו הנפלאים והמאירים.

בברכת התורה וכטו"ס

ישיבת ברסלב מאיר – שמעון יוסף הכהן ויזנפלד