הלכות תפילת הדרך – ערוך השולחן

כביש דרךהלכות תפילת הדרך – ערוך השולחן

סימן ט'. כל היוצא לדרך מתפלל תפילת הדרך. וכך היא נוסחתה:

יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, שתוליכנו לשלום, ותצעידנו לשלום, ותסמכנו לשלום, ותצילנו מכף כל אויב ואורב בדרך, ותשלח ברכה במעשה ידינו. ותתננו לחן ולחסד ולרחמים, בעיניך ובעיני כל רואי. ברוך אתה ה', שומע תפילה.
וברי"ף הגירסא אחר: "ותסמכנו לשלום, ותחזירנו לביתי לשלום", עיין שם. ובטור ליכא גירסא זו, אך בסופו גריס: "כי אתה שומע תפילת עמך ישראל ברחמים". ובראשו גורס: "אלהינו ואלהי אבותינו", עיין שם.

ופלא שברמב"ם לא נמצא כל דין תפילת הדרך. וכבר העיר בזה רבינו הבית יוסף בספרו הגדול, עיין שם. ואף על גב שבסוף פרק עשירי מברכות כתב תפילת הנכנס לכרך והיוצא מכרך המבואר בריש פרק "הרואה", וכתב שם וכשם "שהוצאתני לשלום, כך תוליכנו לשלום ותצעידנו…" עיין שם, כפי נוסחת תפילת הדרך. ויש לומר שכיון לכוללם בתפילה אחת, וגם כוונתו שיחתום ב"שומע תפילה" אף שלא ביאר כן (עיין בית יוסף סימן ר"ל). מכל מקום הא יש כמה דינים בגמרא בזה כמו שיתבאר, ולמה לא ביארם? וצריך עיון.

הלכות תפילת הדרך – ערוך השולחן

סימן י'. צריך לאומרה בלשון רבים: "שתוליכנו" ולא "שתוליכני", וכן כולם. ואף שהולך יחידי, מכל מקום הרבה עוברי דרכים יש, ויותר טוב לכלול את עצמו ברבים שהתפילה נשמעת ביותר. ויש מי שכתב ד"ותנני לחן" יאמר בלשון יחיד (מגן אברהם סעיף קטן י'). ויש חולק בזה (הגרי"ב).

ומצוה לעסוק בתורה בדרך, אבל לא יעיין בהלכה דילמא אתי לאטרודי (תענית י א). אבל ביושב בעגלה יכול לעיין בהלכה. ולא יאכל בדרך יותר משני רעבון, מפני קלקול המעיים (שם).

ולעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב, ולא בלילה (ריש פסחים). ומעירו כשאינו הולך יחידי – מותר לצאת גם בלילה (תוספות שם, ועיין מגן אברהם סעיף קטן י').

סימן יא'. יכול לומר תפילת הדרך גם כשהוא מהלך. ואם אפשר לו יעמוד כשיאמרנה ולא ילך, וטוב לאמרה בעמידה מבישיבה.

אמנם אם היה רוכב על בהמה – לא הטריחוהו לירד ממנה, ואומרה בעת שרוכב. מיהו אם אפשר לו יעמיד הבהמה, דרכוב כמהלך דמי. וכן כשיושב בקרון לא הטריחוהו לירד, ויאמרנה בישיבתו בקרון. ואם בקל להעמיד הסוסים – נכון לעשות כן. והנוסעים בעגלות של מסילות הברזל יאמר בעמידה כי בשם בנקל לעמוד, וכן בנסעו בספינות גדולות.

ופשוט הוא דצריך לומר תפילת הדרך בנסעו על הים, או בנהרות, או במסילות הברזל. ואם ירצה להוסיף שם עוד תחינות ובקשות הרשות בידו, אבל תפילת הדרך שבגמרא מחויב לומר בכל מין נסיעה שהוא.

סימן יב'. אינו צריך לומר אותה רק פעם אחת ביום, אך בכל יום שהוא בדרך חייב לאמר אותה בנסיעה ראשונה שעל היום. ולא עוד אלא אפילו אם היה דעתו ללון שם, ואחר כך נתיישב לעבור להלן או לשוב לביתו – צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת. דכיון שהיה דעתו ללון – נגמרה התפילה שאמר בבוקר. ואחר כך כשנמלך צריך לאומרה מחדש, וחותם ב"ברוך" בשם.

אבל כשעומד לנוח באיזה מקום באמצע היום על מנת לילך משם להלן באותו יום – אינו צריך לאמרה. ואם ירצה לאמרה בלי חתימה בכל נסיעה של יום – יכול לאמרה, דבלא חתימה אינו כלום. אבל פעם אחד ביום מחויב לומר בחתימה. ויש טועים שלא לאמרה בכל יום בחתימה על פי מה שנדפס באיזה סידור כן, וטעות גדול הוא ונדפס בטעות.

סימן יג'. אומר אותה אחר שהחזיק בדרך, ולא יאמרנה בתוך עיבורה של עיר (מגן אברהם סעיף קטן י"ד).

ויש מי שכתב שלא יאמרנה בתוך תחום העיר, ודבר תמוה הוא. וכן יש מי שכתב דכשרק הכין את עצמו לצאת, אף שעדיין לא יצא – יכול לומר תפילת הדרך (עט"ז). וגם זה לא נהירא.

(והראיה שהביא מפרק קמא דהוריות וכוונתו לדף ד', עיין שם – אינה כלום. ומה ענין זה לזה, דבשם אזלינן אחר טרדתו? ואדרבא מערובין נב א יש ראיה מפורשת דכל זמן שלא עקר מביתו – לא מקרי "החזיק בדרך". אך אם עקר מביתו אף איזה פסיעות – מקרי "החזיק בדרך". עיין שם, שאומר שם שבקיה עד דנחית דרגא. ופירש רש"י דהוה ליה "החזיק בדרך" על כן, ולכן כשהלך מביתו ואמר מיד תפילת הדרך – יצא.)

סימן י"ד. כתב הטור:

ומה שאינה פותחת ב"ברוך", פירש ר"י לפי שאינה אלא תפילה בעלמא, שמתפלל להקדוש ברוך הוא שיוליכנו לשלום. ואינה כברכת הנהנין, ולא כברכות שתיקנו על שם המאורע, אלא בקשת רחמים. ומפני שיש בה אריכת דברים – חותמין בה ב"ברוך".
והר"ם מרוטנבורג כשהיה יוצא לדרך בבוקר – היה אומרה אחר ברכות השחר כדי להסמיכה לברכת "גומל חסדים…", ותהיה ברכה הסמוכה לחבירתה.
עיין שם. וממילא שהיה אומר גם הברכות בדרך. ואפילו כשהולך באמצע היום יכול להסמיכה לאחרת, כגון לאכול או לשתות דבר ויסמכנה להברכה אחרונה. או שישתין ויסמכנה ל"אשר יצר". והחכם עיניו בראשו.

סימן ט"ו. אין לאמר תפילת הדרך אלא אם כן יש לו לילך פרסה, דפחות מפרסה לא נקרא "דרך". אלא אם כן הוא מקום סכנה, דאז גם בפחות מזה יש לאומרה. ואם לא אמרה מיד בצאתו מן העיר – יכול לאמר אותה כל זמן שהוא בדרך, אך שלא יהיה פחות מפרסה למקום שרוצה לנוח שם. ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה.

ולכתחילה יזהר לאמרה בפרסה ראשונה. ופרסה הוא ארבעה מיל, ובמידת מדינתינו רוסיא הפרסה הוא ארבעה ווייארסטי"ן.

(היוצא לדרך – טוב שיטול רשות מתלמיד חכם שבעיר,

ויאמר לו: "לך לשלום", ולא "בשלום".

ולא ילך בדרך בלא מזונות, ובלא תפילין, וסידור, וספר ללמוד.)

הלכות תפילת הדרך – קיצור שולחן ערוך (מקור חיים)

כביש

קיצור שולחן ערוך הרב חיים דוד הלוי

פרק נג – תפילת הדרך והלכות נסיעה

א. המתפלל על מה שעבר, כגון שנכנס לעיר ושמע קול צווחה בעיר, ואמר יהי רצון שלא יהא קול זה בתוך ביתי, או שהיתה אשתו מעוברת, ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שווא.

אלא יתפלל אדם על העתיד לבוא ויתן הודאה על שעבר כגון הנכנס לכרך אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתכניסני לכרך הזה לשלום. נכנס בשלום, אומר: מודה אני לפניך ה' אלקינו שהכנסתני לכרך הזה לשלום.

בקש לצאת אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתוציאני מכרך זה לשלום. יצא בשלום, אומר: מודה אני לפניך ה' אלקי שהוצאתני מכרך זה לשלום, וכשם שהוצתאני לשלום כן תוליכני לשלום וכו' עד ברוך אתה ה' שומע תפלה, וזו היא תפלת הדרך (ונבאר פרטי דיניה להלן).

כללו של דבר, לעולם יצעק אדם על העתיד לבוא ויבקש רחמים ויתן הודיה על מה שעבר. ויודה וישבח כפי כחו, וכל המרבה להודות את ה' ולשבחו תמיד הרי זה משובח. ותפלה זאת בכניסה לכרך וביציאה ממנו, הרבה פרטי הלכות נאמרו בה, וכיון שאין זו לא תפלה ולא ברכה אלא בקשה בלבד, ואין בה איפוא משום חשש ברכה לבטלה, ראוי לאומרה תמיד, ובעתות מלחמה יש גם חיוב לאומרה.

ב. היוצא לדרך יתפלל: יהי רצון מלפניך וכו' (כמודפס בסדורים ובלוחות כיס) ומסיים בא"י שומע תפלה. וכן המפליג בים יתפלל תפלת הים בחתימה (בא"י שומע תפלה) ביום הראשון להפלגתו כדין הולך בדרך (ובשאר הימים ללא חתימה). וגם תפלה זאת מודפסת בסדורים. ובדורנו התקינו תפלת מיוחדת לנוסעים בדרך האויר.

ג. וצריך לאומרה בלשון רבים שמתוך כך תפילתו נשמעת. ולעולם יכלול אדם את הצבור בכל תפילה שהוא מתפלל. וגדולה זכות הרבים.

ד. אם אפשר יעמוד מלכת בשעת אמירתה כשהולך ברגל. והנוסע בכלי רכב אומרה תוך כדי נסיעה. ויש לאומרה אחרי שהחזיק בדרך אף שהוא עדיין תוך תחום העיר. ואין לאומרה אלא אם כן יש לו לילך פרסה, ובפחות מפרסה לא יחתום (בא"י שומע תפלה). ונסיעה כשיעור הליכת פרסה (כארבע ק"מ), היא שבעים ושתים דקות. ובפחות מזה יכול לאמרה ללא חתימה.

ה. אין לאומרה אלא פעם אחת ביום, אפילו אם ינוח בעיר באמצע היום. אבל אם היה בדעתו ללון בעיר ואחר כך נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת.

ו. מצות עשה של דבריהם… ללוות האורחים, והרי זה מכלל ואהבת לרעך כמוך.

ושכר הלויה מרובה מן הכל, גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, ולוויים יותר מהכנסתם. אמרו חכמים כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים. וכופין ללויה כדרך שכופין לצדקה. ואפילו המלוה את חבירו ארבע אמות יש לו שכר הרבה.

ומה שיעור לויה שחייב אדם בה ? הרב לתלמיד עד עבורה של עיר, והאיש לחבירו עד תחום שבת, והתלמיד לרב עד פרסה, ואם היה רבו מובהק עד שלש פרסאות. והיוצא לדרך ישתדל מאד שיעשו לו לויה, כי המתלוה אינו ניזוק. וסדר לויה לנוסע מודפס בסדורים. ואל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו.

הלכות תפילת הדרך – קיצור שולחן ערוך

קיצור שולחן ערוך הרב גאנצפרידהלכות תפילת הדרך – קיצור שולחן ערוך 

קיצור שולחן ערוך רבי שלמה גאנצפריד

סימן סח – דין תפילת הדרך ושאר דברים שצריכין להזהר בדרך

א. היוצא לדרך בין מביתו בין ממקום שהיה לן בדרך, וכן בחזרתו לביתו, לאחר שיצא מעיבורה של העיר, דהיינו שבעים אמה ושני שלישי אמה לאחר שכלו כל הבתים, מתפלל תפלת הדרך, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום וכו', אומרה בלשון רבים, רק ותתנני לחן אומר בלשון יחיד. ויותר טוב לאומרה לאחר שיצא מיל מעיבורה של עיר וכשהוא כבר בדרך ולן באיזה עיר, יכול לאמרה בבוקר גם קודם שיצא.

ב. אין להתפלל אותה אלא אם כן יש לו ללכת לכל הפחות פרסה, ולכתחלה יש לו להתפלל בתוך פרסה הראשונה. ואם שכח, יכול להתפלל כל זמן שהוא בדרך, ובלבד שעדיין לא הגיע לתוך פרסה הסמוכה לעיר שהוא רוצה ללון בה.

ג. תפלת הדרך צריכין לאמרה סמוך לברכה אחרת, ולכן אם יוצא בבוקר ואומר בדרך ברכת השחר, או שהיה לן בדרך באיזה עיר (שאז יכול לומר תפלת הדרך גם קודם שיצא) ואומר אפילו קודם שיצא בברכת השחר, יאמרה אחר ברכת הגומל חסדים טובים לעמו ישראל. ואם הולך לאחר התפלה מביתו, יאכל או ישתה איזה דבר על הדרך, ויברך ברכה אחרונה, וסמוך לה יאמר תפלת הדרך, או יטיל מים ויברך אשר יצר ויסמכה לה.

ד. יש לאמרה בעמידה, ואם הוא רוכב או הולך בעגלה, אם אפשר להעמיד הבהמה יעמידה, משום דרכוב כמהלך דמי, ואם לאו אומרה כך.

ה. אין אומרים אותה אלא פעם אחת בכל יום שהוא הולך, אבל אם חנה באיזה עיר על דעת ללון שם, ואחר כך נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו, אומרה פעם שנית. אם הולך ביום ובלילה, או שהיה לן שלא במקום ישוב, פעם הראשונה אומרה בחתימה, ובשאר הימים אומרה בלא חתימה, כי כל זמן שלא לן במקום ישוב, נחשב הכל כדרך אחד.

ו. טרם צאתו לדרך יש לו ליתן צדקה, שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. ויש ליטול רשות מהגדולים שבעיר שיברכו אותו שיצליח בדרכו. ויש להשתדל שילוו אותו איזה אנשים, והמלוה את חבירו, כשהוא פורש ממנו צריך לעמוד במקומו, עד שההולך יתעלם מעיניו. המברכים לההולך בדרך לא יאמרו לו לך בשלום אלא לך לשלום, שהרי דוד אמר לאבשלום לך בשלום הלך ונתלה, ויתרו שאמר למשה לך לשלום עלה והצליח. כשהוא בדרך יעסוק בתורה, שנאמר ובלכתך בדרך, ויאמר בכל יום איזה מזמורי תהלים בכוונה והכנעה, ויזהר שיהא לו פת עמו אפילו הולך במקום קרוב. גם יש לו ליקח עמו ציצית שמא תפסל ציצה ולא ישיג אחרת ויתבטל ממצוה. לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב, פירוש כשיכנס ערבית לבית המלון, יכנס בעוד החמה זורחת, ולמחר ימתין עד הנץ החמה ויצא ואז טוב לו, כמו שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב. לא יאכל הרבה כשהוא בדרך.

ז. באכסניא שהוא אוכל שמה, צריך לדקדק אם הבעל הבית ואנשי ביתו כשרים ונאמנים המה. ואם רוצה לאכול בשר במקום שאינו ידוע לו, צריך לחקור ולדרוש היטב מי הוא השוחט, ומי הוא הרב המשגיח עליו, כי בעונותינו הרבים רבה המכשלה, והמשכיל יבין. ומכל שכן ביין, אשר בעונותינו הרבים רבו המתפרצים וצריכין חקירה ודרישה.

ח. כשהוא מתפלל תפלת שחרית בדרך, יזהר להתעטף בטלית גדול כמו שהוא מתפלל בבית הכנסת, כי הטלית קטן רחוק שיהיה כשיעור. אם הולך ברגליו, אזי כשאומר הפסוק שמע ישראל וכו' וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד צריך לעמוד שיכוין לבו היטב, ואם רוכב או יושב בעגלה מותר, ובתפלת שמונה עשרה יעמוד, ואם הוא נחוץ לדרכו, אם יכול לעמוד לכל הפחות בשלש ברכות ראשונות ובשלש ברכות אחרונות מוטב ואם לאו יתפלל מיושב בעגלה, יעשה הכריעות מיושב. ואמנם טוב יותר שיתפלל אפילו מיד בעלות השחר, וגם מנחה אפילו מיד חצי שעה אחר חצות היום, כדי שיוכל להתפלל מעומד וכראוי, (השיעור, שהוא מחויב לחזור אחר מים וכדי להתפלל בעשרה כתוב בסימן יב סעיף ה' וסעיף ח').

ט. המהלך בדרך והגיע עת האוכל ולא מצא מים נתבאר בסימן מ' סעיף יד, ובסימן מב סעיף יט נתבאר שהאוכל פת אסור לצאת ממקומו עד שיברך ברכת המזון, ובסימן מד סעיף ו' נתבאר שצריך לברך מיושב דוקא. ואמנם אם אכל בדרך כשהוא מהלך, מותר לברך ברכת המזון גם כן כשהוא מהלך, מפני שאין דעתו מיושבת עליו אם יצטרך להתעכב. אבל אם אכל מיושב גם ברכת המזון צריך לברך מיושב.

י. קצת נוהגין שבהיותם בדרך ואוכלים בבית עובד כוכבים אין מברכין בזימון, משום דלא הוי קביעות. ומכל מקום אם קבעו עצמן שם לאכול ביחד, אינו נכון לבטל הזימון, ויאמרו, הרחמן הוא ישלח לנו ברכה מרובה במקום הליכתנו ובמקום ישיבתנו עד עולם. ואם אוכלים משל אחד יכולין לומר, הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה, וקאי על בעל הסעודה, ואם לאו יאמרו הרחמן הוא יברך אותנו.

הלכות תפילת הדרך – בן איש חי

בן איש חי הלכותהלכות תפילת הדרך – בן איש חי

בן איש חי הלכות (שנה ראשונה) רבי יוסף חיים מבגדד

פרשת עקב

יט. יזהר האדם בתפלת הדרך, וראוי שיסמכנה לאיזה ברכה, כגון שיאכל או ישתה, ויברך ברכה אחרונה, ויסמוך תפלת הדרך אליה, או יסמוך אותה לברכת אשר יצר, אם נזדמן לו זה, ואם אפשר לאומרה בעמידה, הנה מה טוב, ואם לא אפשר יאמר בהליכה, ואין מתפללין אותה, אלא אם כן יש לו לילך על כל פנים פרסה, ואם הלך כמה פרסאות, ושכח לאומרה, אם נשאר לו מהלך פרסה יאמר אותה. ואין אומרים אותה אלא פעם אחת ביום. ויזהר כל היוצא לדרך מעיר אחת, שיעשה סדר לויה ככתוב בסידור, בקבוץ חברים, וכשיפרד מהם יאמר הלכה זו: יחיד ורבים הלכה כרבים, ויכוין ראשי תיבות שם יוה"כ, המסוגל לשמירת הדרך, שרמוז זה בסופי תיבות כי מלאכיו יצוה לך. ודע כי מצאתי בכ"מ כתוב, בקשה ושבח לאל, מיוסדת על שם הקדוש הנזכר, שיאמר הנוסע בעת נסעו.

יתברך וישתבח המאציל כל. יתפאר ויתרומם הבורא כל. ויתנשא ויתהדר היוצר כל. יתעלה ויתהלל העושה כל. יחיד ומיוחד הראנו כבודך. יוצר ובורא הקם כסאך. יסד ובנה היכל כבודך. יחיד ומיוחד המהולל כבודו. יוצר ובורא המתעלה כסאו. יגדיל וירבה התחזקות כוחנו. יאמצנו ויאבדו האויבים כולם. יעזרנו ויכרתו השונאים כולם. ישמרנו ויתבטלו המשטינים כולם. יחזקנו ויתבטלו המקטרגים כולם. יאמץ ויחזק האל כונתנו. ישגב ויכונן האל כונתנו. יברך ויטיב האל כונתנו. יהדר ויצליח האל כונתנו. יאיר ויצליח הדרך כולו. יתכונן ויתיישר הדרך כרצוננו. לטובה ולברכה לחיים טובים ולשלום, אמן כן יהי רצון.